מטרת סקירת הספרות השיטתית וניתוח העל שממצאיו תוארו בכתב העת The Journal of Rheumatology היתה לסכם את המידע הקיים לגבי הקשר שבין דלקת מפרקים פסוריאטית והפרעות שינה.
עוד בעניין דומה
במסגרת סקירת ספרות שנערכה במאגרי המידע PubMed ו-EMBASE זיהו החוקרים 36 מחקרים מתאימים (26 מחקרי חתך, שבעה מחקרי עוקבה ושלושה מחקרים התערבותיים).
תוצאות המחקר הראו כי טווח ההימצאות של דיווח עצמי על בעיות שינה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית היה 30%-85%.
ממצאי ניתוח העל של שישה מחקרים שבו נעשה שימוש במדד Pittsburgh Sleep Quality Indexי(PSQI) חשפו כי ההימצאות של איכות שינה גרועה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית עמדה על 72.9% (רב״ס 95% - 63-81.8%; I2=78%). היא היתה גבוהה באופן מובהק ביחס לקבוצת ביקורת של אנשים בריאים, שם עמדה ההימצאות על 26.9% (רב״ס 95% - 11.7-45.4%; I2=81%) אך לא ביחס למטופלים עם פסוריאזיס, שם עמדה ההימצאות של איכות שינה גרועה על 59.8% (רב״ס 95% - 46.9-72.1%; I2=51%).
עוד נמצא כי הפרעות שינה דורגו בין ארבעת הדומיינים הראשונים שנפגעו באיכות החיים הקשורה לבריאות כתוצאה מדלקת המפרקים הפסוריאטית. במחקר אחד עלתה אפשרות של קשר דו-כיווני בין דלקת מפרקים פסוריאטית והפרעת דום נשימה חסימתי בשינה.
גורמים שנמצאו כמנבאים הפרעות בשינה כללו חרדה, כאב, שקיעת דם, דיכאון, עייפות, תפקודי פיזי וספירת המפרקים הנפוחים או הרגישים. גורמים שנמצאו כמשפרים תוצאי שינה כללו טיפולים עם בולמי TNF-a, גוסלקומאב ופילגוטיניב (מעכב JAK).
במחקרים שבחנו הפרעות שינה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית לא בוצעו מדידות שינה אובייקטיביות (למשל אקטיגרפיה ופוליסומנוגרפיה) וכן התוקף של מדידת תוצאי שינה על בסיס דיווח עצמי עדיין איננו מוכח.
לסיכום, איכות שינה גרועה היא נפוצה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. במחקרים עתידיים יש צורך לתקף מדדי דיווח על עצמי על שינה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית ולבחון כיצד איכות השינה קשורה לחומרה ולתסמיני דלקת המפרקים הפסוריאטית על ידי שימוש הן במדידות אובייקטיביות והן במדידות סובייקטיביות של שינה.
כמו כן, יש להעריך את היעילות של אסטרטגיות לניהול בעיות שינה ומה הן ההשפעות של אמצעי ניהול אלה על סימנים וסימפטומים של דלקת מפרקים פסוריאטית.