במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases, מטרת החוקרים הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של הטיפול בדלקת מפרקים הקשורה לטיפול עם מעכבי נקודת בקרה (ICI-IA: immune checkpoint inhibitor-associated inflammatory arthritis) באמצעות תרופות אנטי-ראומטיות משנות מחלה (DMARDs), ביולוגיות וקונבנציונליות.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר תצפיתי רב-מרכזי ורטרוספקטיבי, במסגרתו נכללו מטופלים עם אבחנה של ICI-IA אשר טופלו עם מעכבי TNFי(TNFi), מעכבי קולטן interleukin-6י(IL6Ri) ו/או מתוטרקסט (MTX). במחקר לא נכללו חולים עם מחלה אוטואימונית קיימת. התוצא הראשוני של החוקרים היה משך הזמן עד להתקדמות הסרטן מתחילת הטיפול עם ICI. התוצא השניוני היה משך הזמן עד לשליטה על דלקת הפרקים מתחילת הטיפול עם DMARD. על מנת להשוות בין קבוצות התרופות, החוקרים השתמשו במודל הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס, תוך תקנון למשתנים מתערבים.
במחקר נכללו בסך הכל 147 חולים (גיל ממוצע 60.3 (סטיית תקן 11.9) שנים, 66 (45%) נשים) המאובחנים עם ICI-IA. מתוכם, 33 (22%) טופלו עם TNFi,י42 (29%) טופלו עם IL6Ri, ו-72 (49%) טופלו עם MTX. לאחר תקנון לזמן מתחילת הטיפול עם ICI ועד לתחילת הטיפול עם DMARD, משך הזמן עד להתקדמות מחלת הסרטן היה קצר יותר באופן מובהק בחולים שטופלו עם TNFi לעומת אלו שטופלו עם ל-MTX (יחס הסיכונים 3.27 (רווח בר-סמך של 95%, 1.21 עד 8.84, p=0.019)). תוצאות האנליזה לטיפול עם IL6Ri הדגימו יחס סיכונים של 2.37 (רווח בר-סמך של 95%, 0.94 עד 5.98, p=0.055).
משך הזמן עד לשליטה בדלקת הפרקים היה קצר יותר תחת הטיפול עם TNFi לעומת MTX (יחס הסיכונים 1.91 (רווח בר-סמך של 95%, 1.06 עד 3.45, p=0.032)), ותוצאות החוקרים לטיפול עם IL6Ri הדגימו יחס סיכונים של 1.66 (רווח בר-סמך של 95%, 0.93 עד 2.97, p=0.089). באנליזה לתתי-קבוצות נמצא כי חולי מלנומה הציגו תוצאות דומות הן מבחינת משך הזמן להתקדמות הסרטן והן מבחינת השליטה בדלקת הפרקים.
החוקרים מסכמים כי הטיפול ב-ICI-IA באמצעות DMARD ביולוגיות נקשר עם שליטה מהירה יותר בדלקת המפרקים לעומת טיפול עם MTX. עם זאת, החוקרים מוסיפים כי ייתכן והטיפול נקשר גם עם משך זמן קצר יותר עד להתקדמות מחלת הסרטן.