דופילומאב חולל מהפכה בטיפול בדלקת עור אטופית. עם זאת, לא כל המטופלים מגיבים לטיפול באופן אופטימלי וייתכן שהטרוגניות מולקולרית קשורה לכך. למרות זאת, עדיין לא פותחו שיטות קליניות שימושיות כדי להעריך את ההטרוגניות הזו.
עוד בעניין דומה
לכן, מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology היתה להעריך האם קיים מתאם בין צביעות לציטוקינים או מאפיינים היסטולוגיים ותגובה קלינית לטיפול עם דופילומאב בקרב מטופלים עם דלקת עור אקזמטוטית.
במסגרת המחקר ניתחו החוקרים אופן רטרוספקטיבי ביופסיות שנלקחו מ-61 מטופלים עם דלקת עור אקזמטוטית אשר קיבלו טיפול עם דופילומאב (90.2% עמדו בקריטריוני Hanifin-Rajka לדלקת עור אטופית). במהלך המחקר השתמשו החוקרים ב-RNA in situ hybridization כדי למדוד סמנים של דלקת מסוג 2 (IL-4 ו-IL-13), דלקת מסוג 1 (IFNg) ודלקת מסוג 3 (IL-17A, IL-17F ו-IL-22). כמו כן, העריכו החוקרים מאפיינים היסטולוגיים בביופסיות. את הדפוסים שנמצאו השוו החוקרים בין מטופלים עם תגובה מלאה (16 מטופלים), תגובה חלקית (37 מטופלים) וללא תגובה (8 מטופלים) לטיפול עם דופילומאב.
תוצאות המחקר הראו כי ביטוי מוגבר של IL-13 היה קשור לתגובה אופטימלית לטיפול עם דופילומאב. מנגד, נמצא כי בקרב מטופלים ללא תגובה הייתה נטייה לביטוי מופחת של IL-13 וביטוי מוגבר של ציטוקינים של דלקת מסוג 1 ו-3. כמו כן, מצאו החוקרים מתאם בין מספר מאפיינים היסטולוגיים ותגובה טובה יותר לדופילומאב.
מחקר זה מוגבל בתוצאותיו כיוון שהוא רטרוספקטיבי וקבוצת הלא מגיבים הייתה קטנה. עם זאת, ממצאי המחקר מראים כי RNA in situ hybridization של ציטוקינים יכול לסייע בבחירת טיפול במקרים של מחלות אקזמטוטיות. יתרה מכך, ייתכן שניתן לעשות התאמה אישית של מחלות דלקתיות של העור.