נכון להיום, עדיין לא בוצע ניתוח-על מקיף לבחינת הקשר שבין התקרחות אזורית לחרדה ודיכאון. לכן, מטרת המחקר, שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, היתה לנתח את המידע הקיים בספרות על מנת לבחון את הקשר שבין התקרחות אזורית, חרדה ודיכאון.

במסגרת המחקר חילצו החוקרים מידע מארבעה מאגרי מידע שכללו את MEDLINE, Embase, PsycINFO ו-Web of Science. על מנת לסנן רשימה של מאמרים רלוונטיים שייכללו בניתוח העל וסקירת הספרות, השתמשו החוקרים בקווים המנחים של PRISMA. לא הוגדרו במסגרת המחקר מגבלות של שנת פרסום או גיל המשתתפים.

במהלך סקירת הספרות עלו שמונה מחקרים שכללו 6,010 מטופלים עם התקרחות אזורית ו-20,961 מטופלים ששימשו כקבוצת ביקורת בניתוח הכמותי. ארבעה מתוך אותם מחקרים היו מחקרי חתך וארבעה נוספים היו מחקרי מקרה ביקורת.

תוצאות הניתוח הדגימו קשר חיובי בין התקרחות אזורית וחרדה (יחס סיכויים – 2.50, רב״ס 95% - 1.54-4.06) ודיכאון (יחס סיכויים – 2.71, רב״ס 95% - 1.52-4.82).

ייתכן שיש הטיית פרסום המגבילה את תוצאות המחקר. עם זאת, ממצאי המחקר מראים כי מטופלים עם התקרחות אזורית סובלים מסיכון גבוה יותר הן לחרדה והן לדיכאון. אנשי מקצוע בשירותי הבריאות צריכים להיות מודעים לסיכון הזה ולשקול לבצע הערכות שגרתיות למצבים אלה ולהפנות לגורמי הטיפול המתאימים כאשר ישנה אינדיקציה.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה