גרורות במערכת העצבים המרכזית שמקורן בסרטן ערמונית (PCA) מופיעות לעתים נדירות, אך הן בעלות השפעה פרוגנוסטית משמעותית על החולים. עם זאת, קיימים מעט נתונים על אודות ההשפעה של גרורות מסוג זה על מטופלים ממחקרים עדכניים, המטופלים באמצעות תכשירים מודרניים.
עוד בעניין דומה
לצורך אפיון של הופעת גרורות במערכת העצבים המרכזית והתוצאים שלהן, ערכו החוקרים סקירה רטרוספקטיבית של כל מקרי סרטן הערמונית שהיו במוסדם בין השנים 2011 ל-2017, וזיהו את המקרים שבהם ניתנה אבחנה של גרורות למערכת העצבים המרכזית עם קוד אבחנתי של מערכת הבריאות.
בסך הכל זיהו החוקרים 6,596 מקרים של סרטן הערמונית, עם 29 מקרים של שליחת גרורות למערכת העצבים המרכזית, מתוכם 20 מקרים של גרורות לקרום הדורה ו-9 מקרים של גרורות לפרנכימה המוחית.
ההישרדות החציונית ממועד האבחנה של גרורות למערכת העצבים המרכזית היתה 2.6 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 2.04-10.78 חודשים) ו-5.41 חודשים (3.03- לא הושג) עבור גרורות בדורה ובפרנכימה, בהתאמה.
בקרב המטופלים שהתפתחו אצלם גרורות במערכת העצבים המרכזית, כ-79% נחשפו בעבר לזייטיגה (abiraterone) ו/או אקסטנדי (enzalutamide), מתוכם 50% עם משך חשיפה של 6 חודשים או יותר. בקרב ארבעה (0.07%) מתוך 5,841 החולים התפתחו גרורות במערכת העצבים המרכזית עוד לפני תחילת הטיפול, או תחת טיפול בהרעבה אנדרוגנית בלבד.
לעומת זאת, בקרב 24 (8.6%) מתוך 279 החולים שטופלו עם 2 קווי טיפולי או יותר, התפתחו גרורות במערכת העצבים המרכזית.
לסיכום, מתוצאות המחקר עולה כי חולי סרטן ערמונית עם גרורות בדורה או בפרנכימה של מערכת העצבים המרכזית הם בעלי פרוגנוזה רעה גם בימינו. עם זאת, גרורות של סרטן הערמונית למערכת העצבים המרכזית הן עדיין מאורע נדיר, עם היארעות של 0.4% בכלל החולים במחקר זה, אך עם היארעות מוגברת במידה ניכרת בקרב חולים המקבלים טיפול רפואי מעבר לקו הטיפולי הראשון של הרעבה אנדרוגנית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
