המיקרוביוטה של המעיים משפיעה על התגובה לאימונותרפיה בחולי סרטן. קבוצת אמריקאית-ישראלית, בהובלת המרכז לאונקולוגיה בבית החולים שיבא תל השומר, ביקשה להעריך את התפקיד הפיזיולוגי של ספיגת המעי הגס של פלואורין-18-fluorodeoxyglucose) F-FDG), בדיקה שהוכחה לאחרונה כמשקפת את העומס החיידקי הקולוני כגורם מנבא אפשרי לטיפול באימונותרפיה. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת המדעי Melanoma Research.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי בחולי מלנומה גרורתית שקיבלו את המעכב החיסוני ipilimumab כטיפול קו ראשון.
כל החולים עברו סריקת F-FDG PET לפני תחילת הטיפול. התוצאה העיקרית הוגדרה כתגובה לטיפול בהתאם לקריטריונים של RECIST. אזורים של עניין נצבעו בחתכים transaxial סביב הגבולות החיצוניים של המעי הגס. הספיגה נמדדה באמצעות ערך ספיגה מקסימלי וערך ממוצע מתוקנן (SUV). החוקרים בצעו מבחנים א-פרמטרים להשוואת SUV בין קבוצות תגובה.
המחקר כלל 14 חולי מלנומה, מהם שניים (14.3%) השיגו תגובה מלאה (CR) לאחר הטיפול, שמונה (57.1%) השיגו תגובה חלקית (PR), וארבעה (28.6%) פיתחו מחלה מתקדמת (PD).
ממוצע ה-SUVMax היה 1.33 ± 0.04, 2.2 ± 0.46, 3.33 ± 2.67 לאנשים עם CR,י PR ו-PD, בהתאמה.
ההבדל בין אנשים עם CR לבין אלו ללא CRי(PR או PD) ב-SUVax של הקולון היה מובהק סטטיסטית (P = 0.03).
לפיכך, ספיגת פיזיולוגית במעי הגס של F-FDG עשויה לחזות את הסיכוי לתגובה מלאה לטיפול אימונותרפי בחולי מלנומה גרורתית.
מקור: