מחלת פוליקוליטיס דקלבנס היא מחלה נדירה, קשה לטיפול, שמובילה להתקרחות צלקתית.

מטרת המחקר היתה לתאר את תגובתם של מטופלי פוליקוליטיס דקלבנס רבים לטיפולים שונים במעקב ארוך טווח. בנוסף, לבצע אנליזה של הגורמים הפרוגנוסטיים האפשריים שקשורים לחומרה של המחלה ולבחון תגובות טובות יותר לטיפולים.

מחקר זה בוצע במספר מרכזים שונים וכלל מטופלי פוליקוליטיס דקלבנס אשר היו במעקב לפחות חמש שנים. חומרת המחלה הוערכה על ידי הכותר המקסימלי של ההתקרחות הצלקתית. התגובה הטיפולית הוערכה לפי רמת ההתייצבות של גודל ההתקרחות הצלקתית ורמת השיפור של התסמינים הקליניים.

כ-60 מטופלים נכללו במחקר (37 גברים [61.7%] ו-23 נשים [38.3%]) גילם הממוצע היה 40. גיל התפרצות מחלה צעיר יותר הראה קשר סטטיסטי לחומרת המחלה (P = 0.01).

טיפול עם ריפמפיצין וקלינדמיצין, טטרציקלינים וסטרואידים הניתנים לתוך הנגע היה היעיל ביותר. לא היה הבדל סטטיסטי משמעותי בין גורמים פרוגנוסטיים שונים שיכולים לנבא תגובה טיפולית טובה יותר.

מגבלות המחקר הן שמחלת פוליקוליטיס דקלבנס היא מחלה נדירה ולכן גודל המדגם היה קטן.

לסיכום, גיל צעיר יותר של התפרצות המחלה היה קשור לחומרת המחלה. הפרוטוקול הטיפולי המוצע יכול להיות כלי מאוד יעיל לטיפול קליני במחלות דרמטולוגיות.

מקור: 

Miguel-Gomez, L. et al. (2018) Journal of the American Academy of Dermatology. 79(5)

נושאים קשורים:  מחקרים,  קלינדמיצין,  פוליקוליטיס דקלבנס,  פוסטולות,  איכות חיים,  ריפאמפיצין,  התקרחות צלקתית,  טטרציקלינים,  גדילת שיער