בנשים, חשק מיני או גירוי מיני ירוד יכולים להוביל לחוסר שביעות רצון מיני ומצוקה נפשית המוגדרים כהפרעת עניין וגירוי מיני בנשים (female sexual interest/arousal disorderי– FSAID). טיפולים פרמקולוגיים מועטים קיימים היום עבור הפרעה זו. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את היעילות והבטיחות של שני טיפולים פרמקולוגיים חדשניים המטפלים בשתי תתי-קבוצות של FSAID (נשים עם רגישות נמוכה לרמזים מיניים ונשים עם הפעלת יתר לא תקינה של עכבות מיניות) באמצעות גישה מותאמת אישית ונוסחה המתבססת על משתנים גנטיים, הורמונליים ופסיכולוגיים. מטרת הנוסחה הינה לחזות את יעילות הטיפול בכל תת-קבוצה.

במחקר השתתפו 497 נשים (גילאי 21-70) עם FSAID שחולקו באופן אקראי לאחד מתוך 12 פרוטוקולים טיפוליים שנמשכו 8 שבועות במסגרת שלושה מחקרים כפולי-סמיות, אקראיים, מבוקרי אינבו. יעילות ובטיחות של הטיפולים הבאים נבדקה - אינבו, טסטוסטרון (T במינון 0.5 מ"ג), סילדנפיל (S במינון 50 מ"ג), בוספירון (B במינון 10 מ"ג) וטיפולים משולבים (T 0.25 מ"ג עם S 25 מ"ג, T 0.25 מ"ג עם S 50 מ"ג, T 0.5 מ"ג עם S 25 מ"ג, T 0.5 מ"ג עם S 50 מ"ג, T 0.25 מ"ג עם B 5 מ"ג, T 0.25 מ"ג עם B 10 מ"ג, T 0.5 מ"ג עם B 5 מ"ג, T 0.5 מ"ג עם B 10 מ"ג).

התוצא העיקרי שנבדק היה השינוי במספר האירועים המיניים המספקים (satisfying sexual events-SSE) מארבעת השבועות הראשונים לממוצע בארבעת השבועות האחרונים של תקופת הטיפול. עבור התוצא העיקרי, שילובי התרופות הושוו עם טיפול אינבו ומונותרפיות מתאימות.

החוקרים מצאו כי בנשים עם רגישות נמוכה לרמזים מיניים, T 0.5 מ"ג עם S 50 מ"ג הגבירו את מספר אירועי ה-SSE לעומת טיפול אינבו ומונותרפיות. בנשים עם עיכוב פעיל ביתר, T 0.5 מ"ג עם B 10 מ"ג הגבירו את מספר ה-SSE לעומת טיפול אינבו ולעומת מונותרפיה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שנצפו היו סומק, כאבי ראש, סחרחורת ובחילה.

החוקרים סבורים כי שילוב של טסטוסטרון וסילדנפיל וטסטוסטרון ובוספירון נסבל היטב ומגביר באופן מובהק סטטיסטית את מספר אירועי ה-SSE בנשים עם סוגים שונים של FSAID.

מקור: 

Tuiten, A. et al.  (2018) The Journal of Sexual Medicine . 15(2), 201

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  חשק מיני,  FSAID,  טסטוסטרון,  מחקר מבוקר,  סילדנפיל,  בוספירון,  SSE