מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך היארעות של יתר לחץ דם ריאתי (PH- Pulmonary hypertension) ולקבוע את הגורמים לו בקרב מטופלים עם טרשת רקמת החיבור (SSc-systemic sclerosis) ויכולת דיפוזיה (diffusing capacity of the lung for carbon monoxide-DLCO) נמוכה מ-60% מהמצופה.

החוקרים ערכו מחקר עוקבה בשני מרכזים רפואיים, בו השתתפו מטופלים עם SSc ועברו הערכה קלינית בנקודת ההתחלה של המחקר ולאחר 3 שנים, כולל ביצוע החדרת קטטר ללב ימין (RHC-right heart catheterization). הניתוח לקביעת הגורמים שהובילו להתפתחות PH בוצע באמצעות אנליזות חד משתנים ורב משתנים.

במחקר השתתפו 96 מטופלים עם לחץ דם ריאתי ממוצע (mPAP-mean pulmonary arterial pressure) מעל 25 מ"מ כספית בנקודת ההתחלה של המחקר. זמן המעקב הממוצע אחר מטופל במחקר היה 2.95 שנים (סטיית תקן: 0.7) (חציון – 3 שנים). מתוך כל המשתתפים, 71 עברו RHC פעם נוספת, 18 מטופלים מתוך ה-71 (25.3%) פיתחו PH, וחמישה (7%) פיתחו יתר לחץ דם ריאתי עורקי הקשור ל-SSc.

החוקרים מצאו כי בקרב מטופלים עם mPAP של 21-24 מ"מ כספית בנקודת ההתחלה, הסבירות לפתח PH הייתה גבוה באופן מובהק (p=0.026). בנוסף, החוקרים מצאו גורמים מנבאים בלתי תלויים להתפתחות של PH במהלך תקופת המעקב, כמו תנגודת כלי דם ריאתיים, מהירות דליפה במסתם הטריקוספידלי, יכולת דיפוזיה וגודל הוריד הנבוב התחתון בנקודת ההתחלה של המחקר.

החוקרים הסיקו כי בקרב מדגם עוקבה של מטופלים עם SSc ו-DLCOי<60%, הייתה נטייה לעלייה של לחץ הדם הריאתי במהלך תקופת המעקב. בקרב אוכלוסייה זו, ניתן היה לזהות ביטוי של PH בכ-25% מהמטופלים באמצעות RHC פרוספקטיבי במהלך המעקב. לסיכום, הערכה קלינית סדירה, הכוללת RHC, עשויה להועיל למטופלים עם SSc.

מקור: 

Coghlan, J.G. et al. (2018) European Respiratory Journal 51

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  יתר לחץ דם ריאתי,  טרשת רקמת החיבור,  קטטר לב ימין,  יכולת דיפוזיה,  עוקבה,  סקלרודרמה